מכירה באינטרנט: חובות הגילוי, ביטול עסקה, קישור הביטול בדף הבית וחוק הספאם

דיני אינטרנט · Internet Law · 21 באוקטובר 2026 · 10 דקות קריאה

התשובה הקצרה

חוק הגנת הצרכן, התשמ״א-1981, חל על מכירה באינטרנט רק כאשר הקונה הוא ”צרכן“ – מי שרוכש לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי. כלפי צרכן, עסקה שנכרתה באתר היא ”עסקת מכר מרחוק“, ועמה ארבע חובות: גילוי שבעה פרטים לפני ההתקשרות (סעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן); מסמך בכתב עד מועד האספקה (סעיף 14ג(ב)); זכות ביטול בתוך 14 ימים, שבצדה דמי ביטול של עד 5% או 100 ₪, הנמוך מביניהם (סעיפים 14ג(ג) ו-14ה); וקישור ייעודי לביטול בדף הראשי של האתר (סעיף 14ט(ב), בתוקף מיום 26.11.2017). המחיר המוצג חייב להיות המחיר הכולל, בשקלים בלבד (סעיף 17ד). במקביל, כל הודעת שיווק בדוא״ל או במסרון כפופה לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982 – הסכמה מפורשת מראש או החריג ללקוח קיים, סימון ”פרסומת“ ואפשרות הסרה – ומחירה של הפרה הוא עד 1,000 ₪ לכל הודעה, בלא הוכחת נזק. רשימת הדיוור עצמה כפופה גם לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, במידה המשתנה לפי השימוש בה.

1. על מי חל החוק: ”צרכן“ ו”עוסק“

סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר ”צרכן“ כ”מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי“, ו”עוסק“ כ”מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן“. פלטפורמה המוכרת לעסקים בלבד אינה כפופה להוראות המכר מרחוק, ולקוחותיה אינם נהנים מזכות ביטול סטטוטורית. תנאי השימוש שלה הם עדיין ”חוזה אחיד“ לפי חוק החוזים האחידים, התשמ״ג-1982 – ועל כך במאמר על תנאי השימוש. אתר המוכר לשני הקהלים מחיל את ההסדר הצרכני על כל מי שעשוי להיות צרכן, שכן המבחן הוא תכלית הרכישה. ”עסקת מכר מרחוק“ מוגדרת בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן כהתקשרות בעקבות ”שיווק מרחוק“ בתקשורת אלקטרונית, ”ללא נוכחות משותפת של הצדדים“.

2. חובת הגילוי לפני העסקה ולאחריה – סעיף 14ג

סעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן מונה שבעה פרטים שהעוסק ”חייב לגלות לצרכן ... לפחות“ לפני ההתקשרות: (1) שמו, מספר הזהות שלו וכתובתו בארץ ובחוץ לארץ; (2) התכונות העיקריות של הנכס או השירות; (3) המחיר ותנאי התשלום האפשריים; (4) מועד ודרך האספקה; (5) תקופת תוקפה של ההצעה; (6) פרטים בדבר אחריות לנכס; (7) פרטים בדבר זכות הביטול לפי סעיף 14ג(ג) או סעיף 14ג1(ג).

סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן מוסיף חובה שנייה: ”בעסקת מכר מרחוק יספק העוסק לצרכן בכתב, בעברית או בשפה שבה נעשתה הפניה לשיווק, לא יאוחר ממועד הספקת הנכס או השירות, מסמך“ ובו פרטי העוסק, התכונות העיקריות, המחיר ותנאי התשלום, אופן מימוש זכות הביטול, שם היצרן וארץ הייצור, האחריות ותנאים נוספים החלים על העסקה. בפועל זהו דוא״ל אישור ההזמנה, ולמועד קבלתו משמעות ישירה: ממנו נספרים, במקרים מסוימים, 14 ימי הביטול.

3. זכות הביטול – 14 ימים, חריגים וארבעה חודשים

סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן מבחין בין נכס לשירות. בנכס, רשאי הצרכן לבטל ”מיום עשיית העסקה ועד ארבעה עשר ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך המכיל את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב), לפי המאוחר מביניהם“. בשירות, הביטול אפשרי בתוך 14 ימים מיום העסקה או מיום קבלת המסמך, לפי המאוחר; בעסקה מתמשכת ”בין אם הוחל במתן השירות ובין אם לאו“, ובעסקה אחרת – לפחות שני ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד השירות. מאז חוק הגנת הצרכן (תיקון מס׳ 52), התשע״ז-2017, אין דרישה שההודעה תהיה בכתב – המילה ”בכתב“ נמחקה מסעיף 14ג(ג).

סעיף 14ג(ד) לחוק הגנת הצרכן מוציא מגדר זכות הביטול חמישה סוגי עסקאות בלבד: טובין פסידים; שירותי הארחה, נסיעה, חופש או בילוי, אם הביטול חל בתוך שבעה ימים שאינם ימי מנוחה לפני מועד השירות; ”מידע“ כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ״ה-1995; טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן; וטובין הניתנים לשכפול שאריזתם נפתחה. הרשימה סגורה, וסעיף 2(ב2) לחוק הגנת הצרכן אוסר להודיע לצרכן כי אין לו זכות ביטול בלא לציין את הסייגים שבדין.

סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן מעניק לאדם עם מוגבלות, לאזרח ותיק ולעולה חדש, כהגדרתם בסעיף, זכות ביטול בתוך ארבעה חודשים – ”ובלבד שההתקשרות בעסקה כללה שיחה בין העוסק לצרכן, ובכלל זה שיחה באמצעות תקשורת אלקטרונית“ (סעיף 14ג1(ג)). רכישה בשירות עצמי מלא אינה נכנסת לגדר הסעיף; רכישה שהושלמה בסיוע נציג בצ׳אט – נכנסת.

4. תוצאות הביטול: דמי ביטול, השבה והחזרת הנכס – סעיף 14ה

סעיף 14ה לחוק הגנת הצרכן מבחין בין ביטול עקב פגם, אי-התאמה, אי-אספקה במועד או ”כל הפרה אחרת של החוזה בידי העוסק“ (סעיף 14ה(א)) לבין ביטול מכל טעם אחר – חרטה (סעיף 14ה(ב)). במקרה השני רשאי העוסק לגבות ”דמי ביטול בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר הנכס נושא החוזה או העסקה, או 100 שקלים חדשים, לפי הנמוך מביניהם“ – ולא סכום אחר; בביטול עקב הפרה אין דמי ביטול כלל. בשני המקרים ההשבה נעשית בתוך 14 ימים מקבלת ההודעה, ובמקרה הראשון הצרכן מעמיד את הנכס לרשות העוסק במקום המסירה, ובשני – מחזירו למקום עסקו של העוסק.

”דמי ביטול“ מוגדרים בסעיף 14ה(ד) לחוק הגנת הצרכן ככוללים ”הוצאות או התחייבות בשל משלוח, אריזה או כל הוצאה או התחייבות אחרת“ – ולכן אין לגבות דמי משלוח בנוסף לתקרה. אין בביטול כדי לגרוע מזכות העוסק לתבוע את נזקיו אם ערך הנכס פחת ”כתוצאה מהרעה משמעותית במצבו“ (סעיף 14ה(ג)).

5. דרכי הביטול וקישור הביטול בדף הבית – סעיף 14ט

סעיף 14ט לחוק הגנת הצרכן נוסף בחוק הגנת הצרכן (תיקון מס׳ 52), התשע״ז-2017 (ס״ח 2650, 26.7.2017), ונכנס לתוקף ביום 26.11.2017. כאשר לצרכן זכות ביטול, לפי החוק או לפי החוזה, יאפשר לו העוסק לממשה בכל אחת מהדרכים הבאות (סעיף 14ט(א)): בעל פה – בטלפון או במקום העסק; בדואר רשום; בדואר אלקטרוני; בפקסימיליה, אם יש לעוסק; ובאינטרנט – בעסקה שניתן להתקשר לגביה באמצעי זה.

סעיף 14ט(ב) לחוק הגנת הצרכן הוא ההוראה המוכרת פחות והמופרת יותר: ”לעניין עסקה שניתן להתקשר לגביה עם צרכן באינטרנט, ייצור עוסק בדף הראשי של אתר האינטרנט שלו קישור ייעודי שבאמצעותו ניתן לשלוח הודעת ביטול בהתאם להוראות סעיף קטן (א)(5), שימוקם באופן מובלט וברור.“ כלומר: הדף הראשי, לא דף ”צור קשר“; קישור ייעודי לביטול, לא קישור לתקנון; ומיקום מובלט, לא שורה אפורה בתחתית הדף.

לצד הקישור באות חובות גילוי: העוסק יגלה לצרכן בכתב את דרכי הביטול ופרטי ההתקשרות, לא יאוחר ממועד האספקה (סעיף 14ט(ד)), וכן בחשבונית ובדף הראשי של האתר – אצל כל עוסק שיש לו אתר, גם אם אינו מוכר בו – בסמוך לקישור הייעודי (סעיף 14ט(ה)), ”בהבלטה מיוחדת ובאותיות ברורות וקריאות“ (סעיף 14ט(ו)). בעסקה מתמשכת, הודעת ביטול לפי סעיף 14ט מסיימת את העסקה בתוך שלושה ימי עסקים (סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן), ועוסק הממשיך לחייב לאחריה חשוף לפיצוי לדוגמה של עד 10,000 ₪, ועד 50,000 ₪ בהפרה חוזרת או נמשכת (סעיף 31א(א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן).

6. תקנות ביטול עסקה מול עסקת מכר מרחוק

לצד ההסדר של המכר מרחוק קיים הסדר כללי, שאינו תלוי באופן הרכישה: תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע״א-2010, שהותקנו מכוח סעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן. התקנות מקנות זכות ביטול ברשימה סגורה של טובין ושירותים – בין היתר ריהוט, מכשירים חשמליים, ביגוד והנעלה ושירותים מתמשכים – ובלבד שמחיר הטובין עולה על 50 ₪ והם מוחזרים כשלא נעשה בהם שימוש ולא נפגמו. בעסקה מקוונת עומדות לצרכן שתי הזכויות זו לצד זו; ואולם דרכי הביטול וקישור הביטול שבסעיף 14ט לחוק הגנת הצרכן אינם חלים על ביטול לפי התקנות (סעיף 14ט(ז)).

העניין	עסקת מכר מרחוק – סעיפים 14ג ו-14ה לחוק הגנת הצרכן	תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע״א-2010
תחולה	כל נכס או שירות שנרכשו מרחוק, למעט חריגי סעיף 14ג(ד)	הטובין והשירותים המנויים בתקנה 2 בלבד; חריגי תקנה 6 – בין היתר מזון, תרופות, הלבשה תחתונה וטובין בהזמנה אישית
תקופת הביטול	14 ימים מקבלת הנכס או המסמך, לפי המאוחר	לרוב 14 ימים מקבלת הטובין; ביגוד והנעלה – עד תום שני ימים שאינם ימי מנוחה, כשתווית המחיר שלמה (תקנה 2(2))
מועד ההשבה	14 ימים	7 ימי עסקים, באותו אמצעי תשלום (תקנה 4)

7. המחיר הכולל, בשקלים – סעיף 17ד ופרשת אגודה

סעיף 17ד לחוק הגנת הצרכן קובע: ”לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי.“ בעסקת מכר מרחוק מצטרפת לכך הגדרת ”מחיר הנכס“ בסעיף 14ג(ו) לחוק הגנת הצרכן – ”לרבות דמי ההובלה וכן כל תוספת או הוצאה אחרות שיחולו על הצרכן“. מחיר ללא מע״מ, ללא דמי משלוח או בדולרים אינו עומד בדרישה.

ההכרעה המנחה היא רע״א 6992/22 אגודה נ׳ צביה (27.5.2024; השופטים וילנר, גרוסקופף ורונן): אתר הזמנות בתצורה עברית הציג, על פי הנטען בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מחירים ללא מע״מ, ותנאי השימוש שלו הפנו לדין סינגפור. בית המשפט העליון דחה את ערעורה של אגודה משני טעמים: תניית ברירת דין זר אינה יכולה לשלול את תחולתן של הוראות חוק כופות שתכליתן הגנה על הצרכן, כאשר הדין הישראלי חל על הסכסוך; והיא תניה מקפחת בחוזה אחיד. השופט גרוסקופף הוסיף, בהסכמת השופטת רונן, כי ביחסים בין תאגיד גלובלי ללקוחות קטנים תניה כזו היא ”מקפחת בהגדרה“; השופטת וילנר לבדה הסתייגה מכלל גורף זה, אך הסכימה כי התניה אינה גוברת על הוראותיו הכופות של הדין הצרכני הישראלי – החל כאשר הלקוח גלש בתצורת האתר הישראלי או מכתובת IP ישראלית.

8. אכיפה: עיצומים כספיים ופיצויים לדוגמה

הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מוסמכת להטיל עיצומים כספיים לפי סעיף 22ג לחוק הגנת הצרכן. אי-גילוי הפרטים לפי סעיף 14ג(א), אי-מסירת המסמך לפי סעיף 14ג(ב), אי-מתן אפשרות ביטול בדרכים שבסעיף 14ט או אי-גילוי המידע לפיו, ופרסום מחיר בניגוד לסעיף 17ד – כולם ברשימת סעיף 22ג(א), שסכום הבסיס בה הוא 22,000 ₪ (7,000 ₪ ליחיד); ההפרות החמורות שבסעיף 22ג(ב) – 45,000 ₪ (25,000 ₪ ליחיד). הסכומים צמודים למדד, ולשנת 2026 הם 25,950 ₪ (8,260 ₪) ו-53,070 ₪ (29,490 ₪) בהתאמה (י״פ תשפ״ו, עמ׳ 2212).

במישור האזרחי, סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן מאפשר לפסוק פיצויים לדוגמה בלא הוכחת נזק בעילות המנויות בו; בעילה של המשך חיוב לאחר ביטול לפי סעיף 14ט (סעיף 31א(א)(2ב)) – עד 10,000 ₪, ובהפרה חוזרת, נמשכת או בנסיבות מחמירות – עד 50,000 ₪. התביעה מותנית בדרישה מוקדמת בכתב, לרבות באמצעי אלקטרוני (סעיף 31א(ב)); בעילה זו, הודעת הביטול עצמה נחשבת לדרישה.

9. חוק הספאם – סעיף 30א לחוק התקשורת

סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982, המכונה ”חוק הספאם“, מסדיר את משלוחם של ”דברי פרסומת“ – מסר המופץ באופן מסחרי ”שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת“ – בארבעה ערוצים: פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, ”הודעה אלקטרונית“ ו”הודעת מסר קצר“. ”מפרסם“ הוא גם מי שתוכן ההודעה עשוי לפרסם את עסקיו.

הכלל: הסכמה מפורשת מראש. סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסר לשגר דבר פרסומת ”בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת“. פנייה חד-פעמית לבית עסק, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת, מותרת – אך הודעה שהיא עצמה דבר פרסומת אינה ”פנייה חד-פעמית“ כזו (עניין חזני, להלן).

החריג ללקוח קיים. סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת מתיר לשגר דבר פרסומת בלא הסכמה ”בהתקיים כל אלה“, ובית המשפט העליון בעניין לפיד קרא בו ארבעה תנאים מצטברים:

1. הנמען מסר את פרטיו במהלך רכישה או משא ומתן לרכישה;
2. המפרסם הודיע לו כי הפרטים ישמשו למשלוח דברי פרסומת;
3. ניתנה לנמען הזדמנות לסרב, והוא לא סירב;
4. דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות ”מסוג דומה“ לזה שנרכש.

תוכן ההודעה והסרה. סעיף 30א(ה) לחוק התקשורת מחייב לציין את המילה ”פרסומת“ בתחילת ההודעה, ובדוא״ל – בשורת הנושא; את שם המפרסם, מענו ודרכי יצירת הקשר עמו; ואת זכות הנמען לסרב ואת הדרך הפשוטה לעשות כן, ובדוא״ל – כתובת אינטרנט תקפה לכך. במסרון די בשם המפרסם ובדרכי ההתקשרות לצורך סירוב. הנמען רשאי לסרב בכל עת, בלא תשלום למעט עלות משלוח ההודעה, ”בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען“ (סעיף 30א(ד)). סעיף 30א(ח) לחוק התקשורת מטיל על המנהל ועל האחראי לשיווק חובת פיקוח, בחזקת הפרה אם שוגר דבר פרסומת בניגוד לסעיף.

1,000 ₪ לכל הודעה. סעיף 30א(י) לחוק התקשורת מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי לדוגמה ”בסכום שלא יעלה על 1,000 שקלים חדשים בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות סעיף זה“, בלא הוכחת נזק, בשים לב לאכיפה ולהרתעה ולהיקף ההפרה – ולא לנזק שנגרם בפועל. התנאי הוא שדבר הפרסומת שוגר ”ביודעין“, אך סעיף 30א(י)(5) לחוק התקשורת קובע חזקה שמפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד לסעיף עשה כן ביודעין, אלא אם הוכיח אחרת – ושולל את ההגנה כליל אם המשלוח נעשה לאחר הודעת סירוב, לאחר הפרה קודמת כלפי אותו נמען, או לפי רשימת מענים שהורכבה באופן אקראי. שלוש הלכות משרטטות את הגבולות:

• רע״א 2904/14, 3545/14 גלסברג נ׳ קלאב רמון בע״מ (27.7.2014) – המודל הוא הסכמה מראש: אי-הסרה מצד הנמען אינה רלוונטית לאחריות; 1,000 ₪ הם נקודת המוצא שממנה רשאי בית המשפט להפחית; אין חובת הקטנת נזק, אם כי אפשרות הסרה פשוטה עשויה להישקל; ותובעים סדרתיים עשויים לזכות בפיצוי מופחת.
• רע״א 1954/14 חזני נ׳ הנגבי (4.8.2014) – כל הודעה היא הפרה נפרדת: 27 הודעות הקימו תקרה של 27,000 ₪, ונפסקו 10,000 ₪ בתוספת 15,000 ₪ הוצאות, כדי שתביעה על סכום קטן תהיה כדאית; שלא כבעניין גלסברג, נקבע כי אפשרות הסרה שנכללה בהודעה אינה שיקול להפחתת הפיצוי.
• ע״א 534/17 לפיד נ׳ סלקום ישראל בע״מ (6.3.2019) – החריג ללקוח קיים: ההודעה על השימוש בפרטים יכולה להינתן גם לאחר מסירתם, ובלבד שתקדם לדבר הפרסומת הראשון; ”מסוג דומה“ כולל את מגוון מוצריו הרגילים של העסק – חנות חשמל רשאית לפרסם טלוויזיות למי שרכש מקרר – אך לא מוצרים שאינם קשורים ולא רשימה של עסק אחר.

10. רשימת הדיוור וחוק הגנת הפרטיות – שלוש מדרגות

רשימת הנמענים עצמה היא מידע אישי, וחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, כנוסחו לאחר תיקון מס׳ 13 שבתוקף מיום 14.8.2025, חל עליה במידה המשתנה לפי אופן השימוש. ההנחיה המנחה היא הנחיית הרשות להגנת הפרטיות מס׳ 2/2017 בעניין דיוור ישיר ושירותי דיוור ישיר, שפורסמה מחדש בשנת 2026 ב”נוסח מעודכן בעקבות תיקון 13“:

המדרגה	הדין החל
(א) ניוזלטר רגיל ללקוחות ולנרשמים של העסק עצמו, המפולח לכל היותר לפי נתונים שהם עצמם מסרו	אינו ”דיוור ישיר“ (הנחיה 2/2017, סעיפים 13.1–13.2). חל רק סעיף 30א לחוק התקשורת: הסכמה מראש או החריג ללקוח קיים, אפשרות הסרה וסימון ”פרסומת“.
(ב) פילוח לפי מאפיין היוצר פרופיל חדש – גיל, דת, הרגלי צריכה שהוסקו (דוגמת ההנחיה בסעיף 14.1: רשת מזון הפונה ללקוחותיה בני דת מסוימת לקראת חגם)	”דיוור ישיר“ כהגדרתו בסעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות: הודעה מראש; ציון בכל פנייה כי היא בדיוור ישיר, בצירוף זכות המחיקה וזהות בעל השליטה (סעיף 17ו(א) לחוק הגנת הפרטיות, החל על כל פנייה בדיוור ישיר – אם כי לפי סעיף 19.1.5 להנחיה 2/2017 הרשות ככלל לא תאכוף את חובת היידוע כלפי לקוחות פעילים); וזכות מחיקה לפי סעיף 17ו(ב) לחוק. לפי גילוי הדעת של הרשות בנושא הסכמה (25.2.2026, סעיף 74), בפרופיילינג שאינו נדרש לשירות בין צדדים שביניהם פערי כוח אין די בהסכמה פסיבית, ונדרשת הסכמה אקטיבית נפרדת (opt-in).
(ג) העברת הרשימה לאחרים או שימוש בה בעבור אחרים	”שירותי דיוור ישיר“: רישום המאגר (סעיף 17ד לחוק הגנת הפרטיות), תיעוד מקורו של כל אוסף נתונים ולמי נמסר (סעיף 17ה), ציון מספר הרישום של המאגר בכל פנייה – הרכיב היחיד בסעיף 17ו(א) המיוחד לשירותי דיוור ישיר – לצד יתר פרטי סעיף 17ו(א), הסכמה אקטיבית נפרדת (opt-in) לפי סעיף 74 לגילוי הדעת בנושא הסכמה, וממונה על הגנת הפרטיות כאשר המאגר כולל מידע על יותר מ-10,000 בני אדם (סעיף 17ב1(א)(2)).

סעיפים 17ג ו-17ז לחוק הגנת הפרטיות בוטלו בתיקון מס׳ 13, וההגדרות מצויות כיום בסעיף 3 לחוק. העיצומים לפי סעיף 23כו לחוק הגנת הפרטיות: מאגר לשירותי דיוור ישיר שאינו רשום – 150,000 ₪ (153,540 ₪ בשנת 2026); אי-כיבוד דרישת מחיקה לפי סעיף 17ו(ב) – 15,000 ₪ (15,350 ₪ בשנת 2026). בכל המדרגות חלה גם חובת ההודעה לפי סעיף 11 לחוק הגנת הפרטיות – ראו במאמר על מדיניות הפרטיות.

המשרד מנסח את מערך המסמכים לאתר ולאפליקציה כמכלול אחד – ראו מסמכים משפטיים לאתר ולאפליקציה; ליזמים המקימים חברה לצורך הפעילות המקוונת – הקמת חברות במשרד.

שאלות נפוצות

האם חובה לאפשר לצרכן לבטל רכישה באתר גם כאשר המוצר תקין?

כן. סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן מקנה לצרכן בעסקת מכר מרחוק זכות לבטל בתוך 14 ימים מיום קבלת הנכס או מיום קבלת המסמך לפי סעיף 14ג(ב), לפי המאוחר, בלא צורך בנימוק. העוסק רשאי לגבות דמי ביטול של עד 5% ממחיר הנכס או 100 ₪, לפי הנמוך, וחייב להשיב את היתרה בתוך 14 ימים (סעיף 14ה(ב)).

האם קישור הביטול חייב להופיע בדף הבית, או שדי בדף ”צור קשר“?

בדף הבית. סעיף 14ט(ב) לחוק הגנת הצרכן דורש מעוסק שניתן להתקשר עמו בעסקה באינטרנט ליצור ”בדף הראשי של אתר האינטרנט שלו קישור ייעודי שבאמצעותו ניתן לשלוח הודעת ביטול“, הממוקם ”באופן מובלט וברור“. החובה נוספה בחוק הגנת הצרכן (תיקון מס׳ 52), התשע״ז-2017, והיא בתוקף מיום 26.11.2017.

האם אתר רשאי לדרוש שהודעת הביטול תישלח בכתב בלבד?

לא. בתיקון מס׳ 52 נמחקה המילה ”בכתב“ מסעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן, וסעיף 14ט(א) מחייב לאפשר ביטול בכל אחת מהדרכים המנויות בו, ובהן בעל פה בטלפון. אי-מתן אפשרות לבטל באחת הדרכים הוא עילה לעיצום כספי לפי סעיף 22ג(א) לחוק.

האם מותר לגבות דמי משלוח מצרכן שביטל עסקה מחמת חרטה?

לא בנוסף לדמי הביטול. סעיף 14ה(ד) לחוק הגנת הצרכן מגדיר ”דמי ביטול“ ככוללים הוצאות משלוח ואריזה, ולכן התקרה של 5% או 100 ₪ היא הסכום הכולל שמותר לגבות. בביטול עקב פגם או הפרה אחרת של העוסק אין לגבות דמי ביטול כלל (סעיף 14ה(א)).

האם מותר לשלוח ניוזלטר ללקוח שרכש באתר בלי שסימן תיבת הסכמה?

ייתכן, במסגרת החריג ללקוח קיים שבסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ״ב-1982, ובהתקיים כל ארבעת תנאיו: הפרטים נמסרו במהלך רכישה; העוסק הודיע כי ישמשו למשלוח דברי פרסומת; ניתנה הזדמנות לסרב והלקוח לא סירב; והפרסומת נוגעת למוצר ”מסוג דומה“.

האם רשימת הדיוור של האתר היא מאגר מידע שחובה לרשום?

ברוב המקרים לא. ניוזלטר של העסק ללקוחותיו, המפולח רק לפי נתונים שהם מסרו, אינו ”דיוור ישיר“ לפי הנחיית הרשות להגנת הפרטיות 2/2017, וחל עליו סעיף 30א לחוק התקשורת בלבד. פילוח היוצר פרופיל חדש הופך אותו ל”דיוור ישיר“ כהגדרתו בסעיף 3 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, ומקים זכות לדרוש מחיקה לפי סעיף 17ו(ב) לחוק; והעברת הרשימה לאחרים – ל”שירותי דיוור ישיר“, המחייבים רישום לפי סעיף 17ד לחוק הגנת הפרטיות.

האמור לעיל הוא מידע כללי על הדין הישראלי בלבד, נכון למועד הפרסום, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. סכומי העיצומים והפיצויים הם הסכומים הקבועים בחיקוקים ובפרסומי הרשויות במועד הפרסום ומתעדכנים מעת לעת. לפני קבלת החלטה יש להיוועץ בעורך דין ביחס לנסיבות הקונקרטיות.

→ לכל המאמרים