הדירה אחרי פטירה במשפחה שנייה – מי גר בה, למי היא שייכת, ומה אפשר לקבוע מראש

משפחות שניות · Second Marriages · 4 בנובמבר 2026 · 8 דקות קריאה

התשובה הקצרה

כשבן זוג נפטר במשפחה שנייה, שלוש שאלות על הדירה עולות כמעט תמיד: מי ממשיך לגור בה, למי היא שייכת, ומה עובר לילדים. כשאין צוואה, התשובות נקבעות בשני חוקים החלים במקביל: חוק הירושה, התשכ״ה-1965, הקובע מי יורש את חלקו של המוריש בדירה ומהן זכויות המגורים של מי שגר בה, וחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973, הקובע את איזון המשאבים בין בן הזוג שנותר בחיים לבין יורשי המוריש.

כשחלקו של המוריש בדירה עובר גם ליורשים אחרים, חוק הירושה אינו מקנה לבן הזוג שנותר בחיים זכות מגורים ללא תשלום לכל ימי חייו. הוא קובע תקופת מעבר של שלושה או שישה חודשים (סעיף 108 לחוק הירושה), ובחלוקה בצו בית המשפט – אפשרות להוסיף ולגור בדירה כשוכר של היורשים, בדמי שכירות (סעיף 115). הסדר אחר – למשל זכות מגורים לבן הזוג, ולאחר מכן מעבר הדירה לילדים – נקבע מראש, בהסכם ממון, בצוואות, או בשניהם יחד.

1. שלושה מצבים נפוצים

התשובה לשאלה ”מה יקרה לדירה“ מתחילה בשאלה על שם מי היא רשומה ומתי נרכשה:

• דירה בבעלות אחד מבני הזוג בלבד, לרוב דירה שהביא עמו לקשר. אם הוא נפטר ראשון, הדירה כולה נכללת בעיזבונו. אם בן הזוג השני נפטר ראשון, הדירה אינה חלק מעיזבונו, אך יורשיו באים במקומו לעניין איזון המשאבים (סעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון).
• דירה בבעלות משותפת של שני בני הזוג. במות אחד מהם, חלקו נכלל בעיזבון וחלקו של בן הזוג שנותר בחיים נשאר שלו. לאחר רישום הירושה, בן הזוג והיורשים עשויים להיות שותפים באותה דירה.
• ילדים מקשר קודם. לפי סעיף 10 לחוק הירושה, היורשים על פי דין הם בן הזוג וקרובי המוריש – ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, והורי הוריו וצאצאיהם. ילדיו של בן הזוג שנותר בחיים מקשר קודם אינם נמנים עם יורשי המוריש על פי דין, וכל אחד מבני הזוג קובע בצוואתו מה יעבור לילדיו ולילדי בן הזוג.

בהרחבה על הסכם ממון, צוואות והדירה במשפחה שנייה: משפחה שנייה.

2. כשאין צוואה: מי יורש את הדירה

לפי סעיף 11(א) לחוק הירושה, בן הזוג נוטל את המיטלטלין של משק הבית המשותף, לרבות מכונית נוסעים, ומשאר העיזבון הוא נוטל כמפורט להלן:

ההוראה המיוחדת לגבי הדירה מופיעה רק בסעיף 11(א)(2): בן הזוג נוטל את ”כל חלקו של המוריש בדירה האמורה“ כשהיה נשוי למוריש ”שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה“. כשהמוריש הניח ילדים – גם ילדים מקשר קודם – ההוראה הזאת אינה חלה, וחלקו בדירה מתחלק עם שאר העיזבון. לפי סעיף 12 לחוק, ילדי המוריש קודמים להוריו.

על ההליך עצמו – צו ירושה או צו קיום צוואה: איזה צו צריך אחרי פטירה.

3. מי ממשיך לגור בדירה

תקופת מעבר. לפי סעיף 108(א) לחוק הירושה, מי שגר עם המוריש בדירתו ערב מותו, בין שהמוריש היה בעל הדירה ובין ששכר אותה, ”רשאי להוסיף ולגור בה שלושה חדשים, ואם היה יורש – ששה חדשים“, ולהשתמש במטלטלי משק הבית המשותף. מי שכלכלתו הייתה על המוריש רשאי לקבל כלכלתו מן העיזבון חודש ימים (סעיף 108(ב)).

חלוקה בהסכמה. לפי סעיף 110(א) לחוק, נכסי העיזבון מחולקים בין היורשים על פי הסכם ביניהם או על פי צו בית המשפט. כשהחלוקה נעשית בהסכם בין היורשים, סעיפים 112 עד 117 אינם חלים (סעיף 110(ד)), ובן הזוג והילדים קובעים ביניהם מי יקבל את הדירה ובאילו תנאים.

חלוקה בצו בית המשפט. באין הסכם, בית המשפט מחלק את העיזבון (סעיף 111(א)). אם המוריש הורה בצוואתו כיצד יחולקו הנכסים, בית המשפט נוהג לפי הוראותיו, אלא אם שוכנע שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן (סעיף 111(ג)). אחרת חלים הכללים שבסעיפים 112 עד 117:

• נכס שאינו ניתן לחלוקה נמסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שהמחיר לא יפחת ממחיר השוק; אם אף יורש אינו מסכים לרכוש אותו, הוא נמכר והתמורה מתחלקת (סעיף 113).
• לפי סעיף 115(א), דירה שהמוריש היה בעליה וגר בה ערב מותו, רשאים בן זוגו, ילדיו והוריו שגרו בה עמו להוסיף ולגור בה ”כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה“. דמי השכירות, התקופה והתנאים נקבעים בהסכם ביניהם, ובאין הסכם – בידי בית המשפט.
• לפי סעיף 115(ב), בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת היורשים, שיוסיפו לגור בדירה רק מי שאין להם דירה אחרת, או שהנשארים יגורו רק בחלק מן הדירה, ובלבד שיכלול את המטבח וחדרי השירות.

4. איזון המשאבים, ומדוע חשוב על שם מי רשומה הדירה

לפי סעיף 3(א) לחוק יחסי ממון, כשאין הסכם ממון, או במידה שההסכם אינו קובע אחרת, חל הסדר איזון המשאבים. לפי סעיף 5(א), עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט, בין השאר, נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין, ונכסים שהסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן. לפי סעיף 5(ב), ”יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו“.

האיזון הוא חישוב של שווי. לפי סעיף 6(ב) לחוק, מי שנכסיו שווים יותר נותן לשני את מחצית ההפרש, ”אם בעין ואם בכסף או בשווה כסף“. לכן הבעלות הרשומה בדירה, מועד רכישתה והכספים שהושקעו בה משפיעים על שני מישורים: מה נכלל בעיזבון, ומה ייכלל בחישוב האיזון. לפי סעיף 11(ג) לחוק הירושה, מה שמגיע לבן הזוג לפי חוק יחסי ממון או לפי הסכם ממון אינו מנוכה מחלקו בעיזבון.

בעלות משותפת. לפי סעיף 27 לחוק המקרקעין, התשכ״ט-1969, בעלותו של כל שותף ”מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין“, ולפי סעיף 28 חזקה שחלקי השותפים שווים. לפי סעיף 37(א), ”כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף“. לפי סעיף 29, שותפים רשאים לעשות הסכם שיתוף בדבר ניהול המקרקעין, השימוש בהם וזכויותיהם וחובותיהם; הסכם כזה ניתן לרישום, ומשנרשם כוחו יפה גם כלפי מי שנעשה שותף לאחר מכן. תניה המגבילה את הזכות לדרוש פירוק לתקופה העולה על שלוש שנים כפופה לסמכות בית המשפט שבסעיף 37(ב).

5. מה אפשר לקבוע מראש

בהסכם ממון. בבע״מ 1811/20 (13.4.2021) דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, וכך נותרה בתוקף תניה בהסכם ממון שאושר, שלפיה דמי השכירות מנכס של בני הזוג ישולמו לאלמנה כל ימי חייה. נקבע שהתניה אינה הסכם בדבר ירושה לפי סעיף 8 לחוק הירושה, ובפסקה 21 צוין שזכות מגורים לבן זוג בהסכם ממון היא הסדר מקובל ואפשרי. מנגד, לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו – בטלים, ולכן אי אפשר לוותר על ירושה בהסכם ממון. על ההבחנה: הסכם ממון בנישואים שניים.

בצוואה. הצוואה קובעת מי יקבל את חלקו של המוריש בדירה, וכיצד יחולקו הנכסים בין היורשים (סעיף 111(ג)). כמה מן ההסדרים שהחוק מכיר בהם:

• ”יורש אחר יורש“. לפי סעיף 42(א) לחוק הירושה, המצווה רשאי לצוות לשניים ”על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון“ – למשל לבן הזוג ואחריו לילדים. לפי סעיף 42(ב), הראשון ”רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו“, והשני זוכה רק במה ששייר הראשון; אולם הראשון אינו יכול לגרוע מזכות השני בצוואה.
• יורש על תנאי או ממועד. לפי סעיף 43 לחוק, המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד; עד אז העיזבון מתנהל בידי מנהל עיזבון.
• צוואות הדדיות. לפי סעיף 8א לחוק, בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של האחד על צוואת האחר, וביטולן כפוף לכללים שבסעיף 8א(ב). בהרחבה: צוואה הדדית.

לפי סעיף 27(א) לחוק, התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה, או שלא לעשות אחת מאלה, ”אינה תופסת“. לכן ההסדר נקבע בצוואות עצמן, ולא בהתחייבות בהסכם. על עריכת הצוואה, החתימה וההפקדה: צוואות.

במרשם המקרקעין. לפי סעיף 126(א) לחוק המקרקעין, כשבעל מקרקעין התחייב בכתב לעשות בהם עסקה או להימנע מעשות בהם עסקה, הרשם רושם הערת אזהרה על פי בקשת המתחייב או הזכאי. השאלה אם ההסדר שנקבע מתאים לרישום כזה, או לרישום הסכם שיתוף לפי סעיף 29, נבחנת לפי נוסחו ולפי הנסיבות.

6. שאלות שעולות בניסוח

זכות מגורים שנקבעת במסמך מעוררת שאלות מעשיות. אלה אינן כללים משפטיים, אלא נושאים שבני זוג מחליטים עליהם בעת הניסוח:

• מי נושא בהוצאות השוטפות, בתיקונים ובתחזוקה, ומי נושא בהחזרי המשכנתה, אם יש.
• האם הזכות אישית, או שבן הזוג רשאי להשכיר את הדירה או לעבור לדירה אחרת במקומה.
• מה קורה אם בן הזוג עובר לגור במקום אחר, נכנס לקשר חדש או עובר למסגרת סיעודית.
• מה קורה כשבן הזוג שקיבל את הזכות נפטר ראשון, וכיצד הצוואות של שני בני הזוג מתואמות.
• האם ההסדר בהסכם הממון ובצוואות עקבי, ואיזה מן המסמכים עשוי לחול על אותה דירה.
• בחינת המוטבים הרשומים בקופות ובביטוחי החיים, שאינם חלק מהעיזבון.

העברת זכויות בדירה, בחיים או לאחר המוות, נבחנת בתיאום עם רואה החשבון שלכם לעניין מס ודיווח.

שאלות נפוצות

האם בן הזוג שנותר בחיים יכול להמשיך לגור בדירה?

לפי סעיף 108(א) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, מי שגר עם המוריש בדירתו רשאי להוסיף ולגור בה שלושה חודשים, ואם הוא יורש – שישה חודשים. בחלוקה בצו בית המשפט, לפי סעיף 115(א), בן הזוג, הילדים וההורים שגרו בדירה שהייתה בבעלות המוריש רשאים להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים, בדמי שכירות שנקבעים בהסכם או בידי בית המשפט. הסדר אחר נקבע מראש בהסכם ממון או בצוואות.

הדירה רשומה רק על שם בן הזוג שנפטר. האם היא עוברת כולה לבן הזוג השני?

כשאין צוואה והמוריש הניח ילדים או הורים, בן הזוג נוטל מחצית משאר העיזבון, וחלקו של המוריש בדירה נכלל בעיזבון שמתחלק (סעיף 11(א)(1) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965). ההוראה שלפיה בן הזוג נוטל את כל חלקו של המוריש בדירה חלה רק כשהמוריש הניח אחים או צאצאיהם או הורי הורים, בנישואין של שלוש שנים לפחות ובמגורים משותפים בדירה (סעיף 11(א)(2)). בנפרד מכך חל איזון המשאבים לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג-1973.

האם אפשר לוותר בהסכם ממון על הירושה בדירה?

לפי סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו – בטלים. הסדר רכושי בהסכם ממון שאושר אינו בהכרח הסכם בדבר ירושה: בבע״מ 1811/20 נותרה בתוקף תניה שהקנתה לאלמנה דמי שכירות לכל ימי חייה, ובפסקה 21 צוין שזכות מגורים לבן זוג בהסכם ממון היא הסדר מקובל ואפשרי. בהרחבה: הסכם ממון בנישואים שניים.

אם המצווה מוריש את הדירה לבן הזוג ואחריו לילדים, האם בן הזוג יכול למכור אותה?

לפי סעיף 42(ב) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, ביורש אחר יורש הראשון ”רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו“, והשני זוכה רק במה ששייר הראשון; אולם הראשון אינו יכול לגרוע מזכות השני בצוואה. מצווים המבקשים הסדר אחר קובעים אותו בנוסח הצוואה, ולעיתים גם בהסכם הממון.

הדירה בבעלות משותפת של בן הזוג ושל ילדי המוריש. האם אפשר לדרוש למכור אותה?

לפי סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ״ט-1969, כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף. לפי סעיף 29, שותפים רשאים לעשות הסכם שיתוף בדבר השימוש במקרקעין ובדבר זכויותיהם וחובותיהם, והסכם שנרשם חל גם כלפי מי שנעשה שותף לאחר מכן. תניה המגבילה פירוק ליותר משלוש שנים כפופה לסמכות בית המשפט שבסעיף 37(ב).

מה קורה כשהיורשים מסכימים ביניהם על החלוקה?

לפי סעיף 110(ד) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, כשנכסי העיזבון מתחלקים בהסכם בין היורשים, סעיפים 112 עד 117 – ובהם ההוראות על נכס שאינו ניתן לחלוקה ועל דירת המגורים – אינם חלים. היורשים קובעים ביניהם מי יקבל את הדירה ובאילו תנאים.

האמור לעיל הוא מידע כללי על הדין הישראלי בלבד, נכון למועד הפרסום, ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. לפני קבלת החלטה יש להיוועץ בעורך דין ביחס לנסיבות הקונקרטיות.

→ לכל המאמרים למשפחות